לכל אחד ואחת מהישראלים והישראליות שאיבדנו הייתה הדרך הייחודית שלהם להפיץ אור סביבם.
אנחנו מזמינים את כל עם ישראל להתייחד עם זכרם דרך הפצת טוב בדרכם הייחודית — לזכרם ולכבודם.
כל מעשה טוב, קטן כמו שיהיה, הוא דרך להמשיך את האור שהם הפיצו.
עיינו בגלריה ובחרו אחד מהנופלים שסיפורו נוגע לכם.
עושים את המעשה הטוב שהוא או היא היו עושים — בדיוק כמותם.
משתפים בעמוד שלו, ומתייגים את המשפחה בחשבון שמופיע שם.
אביב ברעם 22.3.1990-7.10.2023 בן 33 היה במותו. אבא אוהב וחם, בן דואג ואכפתי, בן זוג, חבר ושותף לדרך איש של אנשים, מחסנים ובמות כשעוצמים עיניים אפשר להרגיש את החיבוק הייחודי והכל כך חסר שלו בבוקר השבת ראה את חבריו פצועים ושרועים על הדשא ולא יכל להמשיך מבלי לנסות להצילם אביב נפצע בניסיון החילוץ ובעודו פצוע המשיך להילחם ולסגור מעגלים במילותיו האחרונות כתב- "הוא את כולם אוהב" בחייו ובמותו, אהב אהבה חסרת תנאים ופשרות לנצח בליבנו
אביב היתה מלאה בקסם, אור , מוזיקה ואהבת חינם . חיה מתוך נתינה , איכפתיות ורגישות לסובב אותה. היתה מלאה אמונה ואופטימיות וברגע האחרונים כתבה לאמה ״ יהיה בסדר אימוש בעזרת השם תקראו תהילים״
.אדם פעל לקידום עצמי של סובביו, חברים, חניכים, משפחה, ובייחוד מאוכלוסיות מוחלשות. עזר לכל אחד להאמין בכוחותיו ולהגשים את מטרותיו
אדם תמיד ידע לעשות הכי שמח וכיף שיש, בכל סיטואציה לא משנה לאן הגיע תמיד כולם ישר חייכו וידעו שהמסיבה מתחילה.
אופיר צרפתי ז"ל,גיבור אהבה ואור. בחור צעיר שחלם, אהב וחי בעוצמה. בוגר חיל הים, מהנדס חשמל,גולש, מטייל,ומדריךטניסאהוב,שנרצח באכזריות בשבי החמאס. אך אורו הבוהק ממשיך להאיר בלבבות כולנו. אופיר היה נשמה רחבה שמילאה את החיים בצבע, שמחה ותקווה, מהילדות ועד יומו האחרון חי כל רגע במלוא העוצמה. כגולש שרכב על גלי הים, כך רכב על החיים – עם תשוקה, אהבה ומשמעות. כמדריך טניס וגלישה, העניק לא רק טכניקה, אלא גם ערכים של כבוד, נתינה והתמסרות. אוהד מסור של מכבי חיפה,שצבע את חייו בירוק-לבן ואהבת המולדת. עבור אופיר,המשפחה הייתה עוגן-אחיותיו,שובל וליאור,היו לו כחברות נפש, והוריו, רישל וחנן, גידלו אותו בערכים ובחום. תמיד מוקף בחברים, שראו בו מגדלור של אנושיות, חמלה ושמחת חיים. חיוכו המדבק היה קרן אור שסחפה את כולם. אופיר חגג את יום הולדתו ה- 27 בפסטיבל הנובה, בשעות האימה של 7 באוקטובר, הראה אופיר את גדולתו האמיתית. תחת אש ורקטות, בזמן שהפחד שיתק את הסובבים, הוא פעל להציל את חבריו. דאג שיעלו על רכבי ההצלה,גם במחיר חייו. זהו אומץ לב שאין לו שיעור,גבורה שנולדת מתוך אהבת האדם. אופיר נחטף לרצועת עזה נרצח בשבי וחזר במבצע צבאי נועז לאחר 55 ימים. אור שלא יכבה לעולם.
אופק נהג להביא אוכל לשומר בלילה ביישוב ולשוחח עימו
אורון התנדב לטפח ילד שהתקשה ולא היה מקובל בכיתה
אוריאל אביעד סילברמן הפיץ אור סביבו דרך אהבת האדם שבו, ליבו הגדול ותשומת לב אמיתית שהקדיש לכל אדם.
מנציחים את הגבורה רס"ל אוריה באייר ז"ל לוחם ביחידת מגלן, בן 20 בנופלו. אוריה נולד למשפחה נוצרית-גרמנית שעלתה לישראל מתוך תחושת שליחות ציונית. המשפחה הקימה את "בית אליעזר" ביפה נוף, בית אבות סיעודי לניצולי שואה, במטרה לכפר על זוועות הנאצים. הם מתפעלים את המוסד בהתנדבות מלאה, וכל בני המשפחה שירתו בצה"ל בתפקידים קרביים. אוריה היה נער בעל נפש עדינה, חייכן, שקט וצנוע. ילד שקט ומופנם, אבל מלא בצחוק והיה כיף להיות איתו". למרות שלא אהב במיוחד ללמוד, צלח את לימודיו בחיוך בזכות הכריזמה ונועם הליכותיו. הוא האמין מאוד במה שעשה, והיה אהוב על חבריו ומפקדיו. אוריה התגייס לצה"ל ושירת כלוחם ביחידת מגלן. ב-14 בדצמבר 2023 נפצע באורח קשה בקרב בדרום רצועת עזה, ונפטר מפצעיו ב-17 בדצמבר 2023. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי במעלות תרשיחא. אוריה הותיר אחריו הורים, גדעון ונלי, שני אחים ושתי אחיות. משפחתו ממשיכה לפעול למען החברה הישראלית, ומורשתו של אוריה מהווה השראה לרבים. יהי זכרו ברוך.
איליי עדני היה ילד של אהבה. .אדם עם לב ענק ונתינה אינסופית הוא אהב את המשפחה שלו אהבה עמוקה, ודאג תמיד שנהיה מאושרים ושמחים. האישיות שלו הייתה כובשת, והחיוך שלו היה נוכח תמיד לא משנה מה הסיטואציה ולא משנה כמה קשה הייתה הדרך, איליי חייך. איליי גדל והתחנך בתל מונד. כבר מגיל צעיר בלט ביכולת להוביל, לקחת אחריות ולהיות שם עבור אחרים הוא היה פעיל בתנועת הצופים, שם שימש מדריך ורישג"ד, והוביל מוראלים ומפגשים עבור מאות חניכים החינוך לערכים של חברות, רעות, אחריות ונתינה ליווה אותו מילדות והפך לחלק בלתי נפרד ממי שהיה. ביום יום, בבית ועם חברים, היה לאיליי דבר אחד שעמד מעל הכול - לתת מקום ותשומת לב לכל אדם. הערך המרכזי של איליי היה נתינה. לצידו עמד גם הכבוד. כבוד אמיתי לכל אדם, בלי הבדל ובלי תנאים. כך הוא נהג תמיד. איליי התגייס לצה"ל ושירת כלוחם ביחידת מגלן. הוא עבר מסלול הכשרה ארוך, מאתגר ומפרך, והצטיין בו. בהמשך שימש סמל ומפקד צוות, והוביל את חייליו מתוך אחריות עמוקה ודוגמה אישית. בבוקר 7 באוקטובר 2023, איליי היה הראשון שיצא להילחם בעוטף, עם צוות של 29 חיילים. איליי רץ אל האש כדי להציל אזרחים והקריב את חייו.
איתי היה ספורטאי עם חיוך שלא ירש מפניו, כדורסל וכדורגל כדרך חיים ואהבתו ללוקה דונצ'יץ היוותה השראה להיותו שחקן כדורסל.
איתי אהב את החיים, היה מאושר בעוצמות כה חזקות ושידר זאת תמיד לסובביו, רחש כבוד לכל אדם באשר הוא, צחק והצחיק את כולם כל הזמן, הוכיח בדרך חייו כי הדרך מהותית וחשובה לא פחות מהמטרה עצמה. איתי זה ילד של חיוך הבחור הכי טוב שיש , אישיות כובשת אופטימי שאין דברים כאלה . תמיד חיובי.. הכי מדהים אצלו הצניעות והשקט הפנימי עם הומור טוב
אחסאן היה קצין וגנטלמן מכיר אותו בתור שכן וחבר נלחם ונפל בגבורה למען מדינת ישראל
אלון היה חבר טוב לכולם, החיוך שלו היה כובש, הוא היה הכי אכפתי ודואג, אלון בן יחיד התגייס בתור תומך לחימה, ולאחר ה7/10 ולאחר שחברו דוד בוגדנובסקי נפל בקרב הבין שלא יכול לשבת בצד וצריך ללכת להילחם, הוא שיכנע את אמא שלו שתחתום לו שילך לקרבי, אלון עבר להנדסה קרבית בדרכו של חברו דוד ועבר קורס חובשים בהצלחה. אלון נפל ב24.6.25 באסון הפומה שבחאן יונס
אלים הייתה ילדה של שמחה גם שלא הכירה את האנשים סביבה
אלירן ובת זוגתו מאיה ביטון מפיצים אור שזורח בלבנו לעד, ואנחנו חיים לאורם.
אלירן בן בכור ואוהב למשפחתו. אהבה גדולה לחיים טובים. אלירן ובת זוגתו מאיה ביטון היו ביחד כשש שנים, זוג אוהבים עם תוכניות להקים משפחה אוהבת.
אריאל היה יזם עסקי בנשמתו , גילינו לאחר נפילתו שחלק מהרווחים שלו נתרמו ועברו לחברים שהיו צריכים סיוע
אריה תמיד אמר כן למי שביקש ממנו עזרה
המשפחה מספרת שארתור היה איש משפחה למופת. לא רק ארבעת ילדיו ורויטל היו קשורים אליו, אלא כל בני המשפחה – הוריו, אחותו שירלי וילדיה, האחיינים של ארתור. "הוא פשוט היה האבא והדוד שכולם רוצים", מדגישה רויטל. "הוא היה מעורב בחיי הילדים ואהוב על כולם. היה הולך לאסיפות הורים, לטיולים, ולפעילויות בבתי הספר. כשכל המשפחה המורחבת היתה נפגשת, את ארתור תמיד היה אפשר למצוא עם הילדים – משחק איתם. הם כמובן מתגעגעים אליו, בוכים ואומרים שהוא חסר להם".
בן אהב לטייל ברגל, בשבילי הארץ, היה חדור ערכים ואהבת מולדת ובזמנו הפנוי נהג לשחק כדור סל לרוץ ולהתאמן בחדר כושר. בן אהב לשתות בירה איכותית ולטייל ביקבי יין בארץ ובעולם.
בן אהב לטייל ברגל, בשבילי הארץ, היה חדור ערכים ואהבת מולדת, ואהב לשתות בירה איכותית ולטייל ביקבי יין בארץ ובעולם
גדי היה אתלט וחכם
גל אוהד של הפועל תא בכדורגל וכדורסל, היה לוקח את סבא שלו למשחקים של הקבוצה
דוד היה מסור ללא גבול למשפחה, ביכולת הענקת חום, אהבה ועזרה
דוד היה מסור ללא גבול למשפחה העניק חום ואהבה לסובבים עזר בכל דבר באהבה גדולה
הוא אהב לשחק כדורגל בקבוצת המושב שלו, היה אהוב על חבריו והיה פעיל בארגון מסיבות, משחקי כדורגל ופעילות חברתית דומה. דוד התמסר גם להדרכת ילדים במושב. כשהתקרב מועד גיוסו לצה"ל, קיווה דוד שיילך בדרכי אחיו המבוגר ממנו וישרת בחטיבת "גולני". כשהתגייס בשנת 1981 והוצב לשרת בחיל-השריון, הוא היה מאוכזב, אבל משפחתו, ובעיקר אחיו, שכנעו אותו שבכל יחידה קרבית אפשר לשרת את המדינה במסירות, והוא השלים עם שירותו בחיל-השריון. דוד הצטיין בחריצותו והועלה לדרגת רב"ט. על שירותו סיפרו מפקדיו בפלוגה: "הוא היה אחד החיילים הטובים בגדוד. עבודתו הייתה כשל אדם העובד את האדמה, ברצינות וביסודיות, כהשקעה לאורך זמן".
דודי שלנו אהב חיות וטבע רקם חלום להקים חוות שיקום לחיות יחד עם דודה שלו סיון שפר בימים אלה אחותי סיון מקסימה את החווה להנצחתו של דודי שלנו
דור חנן, בנם הבכור של מרים ואיציק שפיר, בסיום לימודיו התגייס לצה"ל, שירת כלוחם בחיל השריון ביחידת המלא"ר (מלך האריות). השתתף במבצע "צוק איתן" בקיץ 2014 וקיבל יחד עם יחידתו צל"ש מאלוף פיקוד דרום. דור התעניין והתעסק ביצירתיות ובחדשנות בכל מה שקשור בטקסטים ובאודיו. דור אהב מאוד לבלות עם חברים. לטייל ולעשות פייסל עם חברים בכל מיני מצפים בטבע. לרקוד את החיים במסיבות טבע, לטייל בטיולי אופנועים בטבע עם חברים וגם לבנות בלגו.
דורין הייתה קונה פרחים בכל ערב שישי, היה חשוב לה להגיע לקידוש וארוחה משפחי, ברמנית בכל המקומות הנחשבים בתל אביב, שחקנית פוצי'בולי, מדריכת פילאטיס, שפיזרה אור ואהבה בעולם
דן נולד בתל אביב בתאריך 10.11.2000, האח הצעיר מבין חמישה אחים. דן היה ילד אוהב ואהוב על הבריות, בעל רגישות אין קץ מתובלת בכמות טובה של הומור וציניות. תמיד היה מוקף בהמון חברים ועם כולם הייתה לו חברות עמוקה ללא פשרות. לאחר שסיים שירות חובה בחיל האיסוף הקרבי, דן בילה 6 חודשים בדרום ומרכז אמריקה בהתנדבות בהוסטלים מקומיים. לאחר ששב לישראל החליט לדחות את לימודיו בשנה נוספת על מנת לבלות עם חבריו ולעבוד בתור ברמן ובתור גנן. דן אהב את החיים, אהב לבלות ואהב אנשים, היה בן, אח וחבר עם לב ענק. דן נרצח ב-7.10.2024 לאחר שנמלט ביחד עם חבריו ממסיבת הנובה
דנה הייתה הגננת של הקיבוץ וחינכה דורות של ילדים. כרמל בילה את מיטב שעותיו בים - ובקשתו האחרונה הייתה להיקבר עם הגלשן שכל כך אהב.
דנה הייתה גננת בפעוטון בקיבוץ בארי, כרמל אהב לגלוש , קברו אותו עם הגלשן
דניאל ידע תמיד להגיד את המילה הנכונה כדי לרומם את מצב הרוח
הלל היה חבר אמת עבור כולם, גם עבור מי שהוא לא הכיר - הוא תמיד היה שם לדאוג ולתמוך באחרים לפני שבכלל דאג לעצמו, והוא תמיד היה הראשון לעזור והאחרון לעזוב.
חנהלה נהגה לנסוע פעמיים בשבוע ולהקריא סיפורים לתשושי נפש
חנה’לה הפיצה אור דרך אהבת אדם, חום והקשבה. כגננת וכמספרת סיפורים היא נגעה בלבם של ילדים ומבוגרים, ויצרה סביבם תחושת ביטחון, שייכות ושמחה.
לטל היה קשר חם עם סבא וסבתא. בכל תדריך יציאה הנחה טל את חייליו להתקשר לסבא וסבתא להגיד שבת שלום. לימים בקשתו הפכה למיזם המעודד קשר עם הגיל השלישי.
טל היתה ילדה שמפזרת אור תלתליה הארוכים עטפו את פניה והחיוך שלה נכנס לכל הלבבות. ילדה עם שרביט של קסם
טל היתה ילדה שמסתובבת עם שמש בכיסים. החיוך שלה האיר את הלב וידעה לחבק ולהכיל כל מי שרק היה צריך חיזוק וחיבוק ברגישות אינסופית
טל היתה ילדה עם הלב הכי גדול שהסתובבה עם שמש בכיסים. תפקידה כמשקית נפגעים היה בשבילה שליחות והלב שלנו התרסק לרסיסים
טל היה עוזר לאחרים בעניינים טכניים- בעיות רכב, בנדי מן פרויקטים
ג׳וני אהב את החיים, אהב לשמוח, לחגוג, לבלות ולנצל היטב את הנאות החיים. הוא הפיץ אור ואנרגיה טובה וחיובית בכל מקום שדרך בו. הוא היה אהוב ומוקף תמיד. הוא השאיר אחריו צוואה ברורה מכל הלב, לתת מכל הלב, לצחוק עד שכואבת הבטן, לשמוח ופשוט להיות טובים
יהונתן עשה טוב לכולם, לב זהב, הביא פרחים לאהובתו מדי שישי, היה הפסיכולוג של חבריו לצוות
יהל, פצצת אנרגיה, אהבה לטפל בחיות בפינת החי
קצת עליו והסיפור - קונה מלא שטויות באינטרנט נולד בפרו, היינו אוונגליסטים, מנהיג קהילת האוונגליסטים שלהם זכה בפרס של ידיעת התורה, הוא התחיל להתבודד מהקהילה ולהתגייר והמשפחה הקרובה שלו הלכו אחריו וככה גם כל הקהילה התגיירו, הרב בירנבאום שמע על הסיפור וההעלה לארץ קבוצה מהם וגייר אותם גיור לחומרה. השם של הקהילה זה "בני משה" המשפחה של יובל עלו ב2002, כאשר הוא היה בן 6 לכרמי צור. קישור לסיפור - https://www.daat.ac.il/he-il/history/yehudi-olami/peru.htm ההורים היו רפתנים ומכרו חלב, הם חששו מאוד מלעלות לארץ בגלל ששמעו שיש פה הרבה מלחמות ובסוף החליטו מאמונה בצדקת הדרך לעלות. בחודש הראשון בארץ הם חוו פיגוע טרור. אחרי זה הם עברו לאלון שבות וגדלו שם. קצת על יובל - אישי - לא דיבר אל יובל ללכת למכינה קדם צבאית והוא רצה ישר להתגייס. שהוא קיבל שריון הוא התבאס ממש ודי מהר הבין שהוא טעה והוא התאהב בשריון. בסדיר היה חטיבה חטיבה 7, גדוד 82, יובל ממש אהב כדורגל - אהד את ברצלונה ובארץ התבייש לאהוד קבוצה, מבחינתו זה לא היה כדורגל. הוא אהב לפרק דברים בידיים. הוא אהב להתעסק עם דברים בידיים ואחרי הצבא עשה טיול קצר ועבד בביטחון ברכבת ישראל, היה לו ברור שמה שהוא רוצה זה להקים משפחה, הוא הכיר את סיגלית שהיא גם חלק מקהילת בני משה, התחתן ב2020 בגיל 24 ועבר לגור בשומרון במגדלים ועברו לכפר תפוח להיות קרובים ללימודים של סיגלית שלמדה סיעוד באוניברסיטת אריאל, אחרי שנה ביחד הם מביאים את הילד הראשון ודי מהר את שאר הילדים, שמות הילדים - שי-אל, יהל, לי-ה, נאיה גאל (פירוש: אלוהים תגאל אותנו) - נודע שהיא בהריון ביום השני של השבעה. באוקטובר 2023, הוא היה אמור ללמוד הנדסאי רכב באריאל. הוא קיבל פטור ממילואים במסגרת סגירת המון גדודי שריון אחרי שהשתחרר ב2017. הרבה זמן שהוא חיפש איך להתגייס עד שאריאל וולפסטל, חבר שעבד איתו הציע לו להצטרף לצוות הטנק שלו, יובל ממש התלבט ולבסוף החליט ללכת על זה ולהתנדב למילואים, שמעון אח שלו מעיד שהוא לא דיבר יותר מידי על זה שצריך לתרום למדינה ולהקריב הוא פשוט עשה את זה בפועל. ב8 לאוקטובר הוא נקרא למילואים, הם התחילו בצפון, עברו לעזה, יובל ממש נהנה במילואים, הרגיש טוב והרגיש שליחות ומשמעות. הוא הספיק לעשות שיעור אחד בלימודי ההנדסאים, לפני שחזר לעזה, ב22 בינואר במסגרת מבצע בשכונת אל מוואסי בעומק הרצועה, מחבלי חמאס ירו נט על מבנה שקרס ובתוכו 19 לוחמים ולאחר מכן ירה על הטנק והרג את יובל ואריאל במקום. היה להם חבר צוות שהוא אח במקצועו, בדק אותם באותו הרגע והבין שהם נהרגו. התקשרו לשמעון ואמרו לו שלא מוצאים את הבית של אשתו של יובל. שמעון אומר שיובל לא היה סופרמן, הוא היה אדם רגיל שפשוט עושה טוב. נתרם לזכרו ספר תורה ונבנה חדר לימוד תורה ביישוב. שמעון מספר שתמיד שהוא מספר על יובל הוא מספר על אריאל וולפסטל.
יונתן היה בן אדם מואר שהאיר על סביבתו ועל אחרים, הוא היה ג'נטלמן אמיתי.
יוסי היה אדם שכולו לב, דאג לחכות לנירה שתחזור מהעבודהכשתי כוסות קפה ממתינות על השיש
יעל אהבה את החיים, אהבה לשמוח, לחגוג, לבלות ולנצל היטב את הנאות החיים. היא הפיצה אור ואנרגיה טובה וחיובית בכל מקום שדרכה בו. היא היתה אהובה ומוקפת תמיד.
יהונתן (ג׳וני) ויעל (יעלה בלה) היו זוג צעיר עם אהבה גדולה שחייהם נגדעו באכזריות במסיבת ה״נובה״. שתי נשמות טהורות, שמה שאפיין אותם יותר מכל זה שמחת החיים שלהם, החיוך הכובש, האור וטוב הלב שלהם. שתי נשמות בעלות אהבה גדולה לזולת ונתינה אינסופית. הם הכירו במהלך לימודיהם במכללת רופין והפכו לזוג שנחשב לדוגמא ומופת בתקשורת החזקה בינהם והאהבה החזקה שהייתה בקשר שלהם. כשנה וחצי לפני השביעי באוקטובר הם עברו לגור יחד בתל אביב והתחילו את השלב הבא של חייהם- לבנות חיים משותפים. במהלך לימודיהם, ג׳וני נכנס בעלים ושותף במסעדת ״עראייס מחנה יהודה״ שבתל אביב, ויעל שתמכה בו ועמדה לצידו לאורך כל הדרך, התחילה גם היא משרה של ״גדולים״ בחברת פרסום. הם עברו את כל השלבים הטבעיים והנורמליים שזוג צעיר עובר, עם הפנים קדימה למיסוד הקשר וחתונה. אך זה כבר לא הספיק לקרות. ג׳וני ויעל אהבו את החיים, אהבו לשמוח, לחגוג, לבלות ולנצל היטב את הנאות החיים. הם הפיצו אור ואנרגיה טובה וחיובית בכל מקום שדרכו בו. הם היו אהובים ומוקפים תמיד. הם היו רגישים ועמוקים ודיברו את שפת הלב. הם השאירו אחריהם צוואה ברורה - לאהוב מכל הלב, לתת מכל הלב, לצחוק עד שכואבת הבטן, לשמוח ופשוט להיות טובים יותר. ג׳וני ויעל בסה״כ הלכו לעשות את מה שהם הכי אוהבים לעשות - לשמוח, לרקוד ולחגוג את החיים. ודווקא שם הם מצאו את מותם. יהונתן קן-דרור (28) ויעל רוזמן (26). ״בחייהם ובמותם לא נפרדו״.
בעל לב זהב עוזר ורגיש במיוחד לחלש בחברה עם חוש הומור אהוב על כולם יפה תואר ויפה נפש
ירוני נהג ללבוש חולצה מכופתרת לבנה בכל יום שישי ולהכניס אוירת חג לבית
ליאן היתה מארחת מכל הלב ותרמה מכישרונה המוזיקלי לקיבוץ
לירז היתה אור גדול ומאיר למשפחתה ולחברים וחרטה על דגלה את אימרתה - ״נצלו כל רגע בחיים״
מיכאל יצא מדי בוקר וערב לטיול ארוך עם כלבו, חופש, והאיר בחיוכו התמים והמקבל את רחובות רחביה . חיוך של פשטות ושל קבלת האחר.
מעוז השרה רוגע סביבו בכל מקום אליו הגיע
קרן שמש שלעולם מאירה
מעין קרו שמש שלא מפסיקה להאיר
"משהאל היה אומר ללוחמיו, שהוא רצה להגשים את כל משאלותיהם: "הוא תמיד אמר 'אין בעיה', רשם ביומן ואחר כך שבר את הראש איך לגרום לזה לקרות
מתן היה ילד מלא חיוכים ואהבה, שגדל מנער לגבר ומפקד ערכי שנולד להנהיג. הוא ראה בהגנה על המולדת זכות גדולה, ובמהלך שירותו בצנחנים נהג לומר: "דורות חלמו עליה, ולנו הזכות להגן עליה." מתן היה איש חזון ובעל כוח פנימי ונאמנות יוצאת דופן, לצד חוש הומור מפותח שהאיר את הסובבים אותו בשמחה.
רעות, אחותו: "מאיר פנים ומסתכל לכל אדם בגובה העיניים" שרה, אמא: "מתגעגעים להתפעמות שלך מהטבע לאהבה שלך ליצירה"
נדבי היה הדבק של החבורה, הוא אפילו גרם לנו לאמץ חמור ביחד
נדבי היה הילד עם הלב הכי ענק בעולם, לא משנה מתי ולא משנה מה הוא עבר (אפילו בזמן שהיה בעזה) תמיד הוא היה נותן את מלוא תשומת הלב גם לבעיות הקטנות שלי
נויה הייתה נערה עם לב רחב והתנדבה לעבוד במועדון לילדים בעלי צרכים מיוחדים, ראתה בזה שליחות.
ניסים היה רואה את הטוב בכל אדם, היה לו חיוך כובש ועיניים טובות. בכל חדר שהיה נכנס אליו נוכחותו היתה מורגשת. תרם ועשה רבות עבור פקודיו ולכל מי שהיה בסביבתו.
ניסן זורבצ’י היה אדם מלא שמחת חיים, חברותי ואהוב על רבים. הפצת האור שלו התבטאה באישיותו החמה, בנוכחות המאירה ובקשרים הטובים שיצר עם סביבתו, שהשאירו רושם חיובי עמוק
רב סמל ניצן שסלר ז״ל, בן 21 למותו, נהרג ב- 15.01.2024 במהלך לחימה בחאן יונס, שבדרום רצועת עזה. ניצן שלנו נולד ב 04.02.2002 בבקו שבאזרבייג'אן, ואומץ לארץ על ידי הוריו פרח וארז שסלר בגיל 10 חודשים. ניצן התגורר בחדרה עם הוריו ואחיותיו והירבה לבלות בקיבוץ ברקאי כל ילדותו בו אביו נולד, אצל הסבים. ניצן היה שחקן כדורגל מגיל צעיר מאוד, שיחק בכל מחלקות הנוער עד שפרש בכיתה י״א והחליט שהוא רוצה להתגייס לצנחנים. התגייס לצנחנים באוגוסט 2020 ושירת כלוחם בגדוד 101 עד שחרורו באפריל 2023. בעקבות האירועים ב7.10.24 ניצן הוקפץ יחד עם כל הגדוד (71) למילואים הראשונים שלו. ניצן היה קיבוצניק בנשמה, לא הייתם רואים אותו מוותר על סנדלי השורש שלו והחולצה המשובצת. תמיד היה אומר את מה שעל ליבו, היה אמיתי וישר גם אם הצד השני פחות אהב את מה שעמד לשמוע. היה שומע את שירי ארץ ישראל הישנה ממש כאילו היה יליד שנות ה-80. היינו יכולים לשמוע אותו מהמקלחת שר את ״ים השיבולים״ בקולי קולות. שנון וחכם, מה שגרם לכך שהיה קשה מאוד להתווכח איתו, מכיוון שתמיד ידע להגיד את הדבר הנכון והייתה לו תשובה לכל דבר. אוהד הפועל תל אביב שרוף אף על פי שאביו אוהד הפועל פתח תקווה ועד היום תוהה באיזה פרק זמן החל ניצן לאהוד את האדומים.
ניר כילד היה אוסף לאמא שלו פרחים מהגינה בימי שישי. בנוסף, במקביל להקמת העסק שלו הוא עבד בתחילת הדרך בחלוקת פיתות וכשראה כמה מזון נזרק הוא הלך להביא אותו למקומות שצריכים בסוף היום גם כשייצא למילואים היה לו חשוב למצוא מישהו שיחליף אותו בזה.
לסהר היתה נתינה אין סופית, תמיד שם את האחר לפניו
סהר היה איש של אנשים. דואג, תומך קשוב ומעצים. תמיד דאג להתקשר, לסמס, לשאול מה קורה ולהגיד את הדבר הנכון
הראל אהב את ארץ ישראל בכל נפשו ועבד את ה׳ יתברך עד לרגע הופלו.
משפטי המחץ של אייל ״קודם חבר שלי ואז אני״ , ״אל תהיה סמרטוט״
סרן דוד במקביל לעבודתו, כאיש של חסד התנדב בין השאר בעמותת "איל"ן", בעמותת "שמחה לילד" שימש כאיש הצוות הטכני ובעמותת "ידיים" עסק בשיפוץ דירות מוזנחות של משפחות נזקקות והפיכתן לראויות למגורים.
לא קמת בבוקר כדי להיות בינוני
יחיד במינו, איש של ארץ ישראל, תמיד עשה הכל למען אחדות, אחווה והגנת המולדת. אדם מיוחד שהיה למודל לחיקוי לכל סובביו. תמיד ראה את טובת האחר לפניו ומעולם לא הסכים לקבל קרדיט על מעשיו. מבחינתו כל תרומתו להגנת המדינה היא מובנת מאליו, כמו שאמר ״אני של ישראל!״.
עדי תמיד ידעה איך להרים והיתה החברה הכי טובה
עדי היה נשמה נדירה וזוהרת. רחום ומלא חמלה, עם יכולת חיבור נדירה לאנשים. בזכות יכולת זו, היה הבית תמיד מלא בחברים. לעדי היה גם חיבור מיוחד לבעלי חיים, הוא התנדב במשך שנים במקלט לכלבים נטושים, וכך גם הציל את לני, כלבה שנפצעה קשה, ובזכות הקשר והאהבה שקיבלה מעדי, ניצלה ואומצה עלידו, הם היו בלתי נפרדים. עדי היה ספורטאי נלהב ואהב במיוחד כדור עף וכדורגל. מסירותו והחוסן שלנו אפיינו כל דרך שבחר, כולל שרותו בצה״ל, והתגברות על פציעה כדי להפוך להיות לוחם בחטיבת גולני ולהשלים הכשרה כצלף בגדוד 51.
עדן היתה שמש לכל מי שהכיר אותה אהבה לגלוש לטייל בעולם ולרקוד
עדן הייתה אוהבת לעזור לכל אחד על פי צרכיו
עדן הייתה לוחמת באופייה בכל דבר שעשתה
עדן הייתה לוחמת באופייה בכל דבר שעשתה
את האור של עומר אפשר לראות בוהק עד היום בתוך כל אחד מבני המשפחה שלו. החיות והאהבה שלו לחיים עצמם הייתה כל כך חזקה שנכנסה עמוק עמוק אצל כל אחד מהילדים, המשפחה והסובבים אותו
עומרי פיזר טוב ואהבת חינם סביבו. נתן לכל אחד את התחושה שהוא הכי מיוחד עבורו
עידו היה חוזר מהצבא ורץ לשכן עם הצרכים המיוחדים לדבר איתו ולאכול איתו פיצה
עידו היה אוהב לפנק את כולם בקוקטיילים
עידו היה האדם הנכון בזמן הנגכון עבור כל מי שהיה זקוק לו
עידן נהג להציל חיות משוטטות ,להציל אותם , נהג להאכיל חתולי רכוב
עמית היה הנדבן הידוע, כל היום תרם לכל מי שביקש (וזה מעבר למעשר שהיה מקפיד לתת כמו שעון). מעבר לזה היה אדם של חסד, חבר של כולם. תמיד היה מוקף חברים מכל מיני סגנונות ונתן לכל אחד תחושה שהוא החבר הכי טוב.
עמית חיות עבד באנבידיה, בחברה בה אני עובדת, איננו מכירים אך אני מכירה תודה גדולה. גיבור ישראל. בזכותו אנחנו פה.
עמית תמיד הקפיד לתרום מעשר כספים לצדקה
עמית היה ג׳נטלמן אמיתי, היה קונה לבת זוגתו פרחים בכל שישי
עד רגעיה האחרונים ניסתה עמית מן, פרמדיקית מקיבוץ בארי, להציל את הפצועים בקיבוץ המדמם - למרות ההזדמנויות הרבות שלה להימלט מהסיטואציה המחרידה. אחותה מרי מדברת בפעם הראשונה עם צוות כאן חדשות, שמביא הקלטות של עמית מתוך המרפאה בקיבוץ, מתחננת לחילוץ כשהמחבלים הולכים ומכתרים אותה - עד שקולה נדם
זהו סיפורו של סמל ראשון עמית פרידמן ז״ל. עמית, בנם של ליאת ואסף ואחיהם של רועי ויובל, היה הבן אדם הכי מצחיק, אוהב, מאיר ומדהים שאפשר לדמיין. עמית היה פעיל חברתית בצופים ואהב לשחק כדורסל. הוא היה נערץ על ידי חניכיו וחבריו מכל תחום בו עסק בחיים, כמו שבהמשך היה נערץ כך גם על ידי חייליו. הדבר שייצג את עמית טוב יותר מכל הוא החיוך הממיס שלו. לא ניתן למצוא תמונה אחת בחייו, מתוך אלפי תמונות, בו החיוך המוכר והזוהר לא מכסה לפחות 80% מהמצלמה! עמית היה ילד של טוב, תמיד עזר, תמך והיה שם בשביל כל מי שהיה צריך אותו. הסלוגן שלו הוא ״מלך החיים הטובים״, כי כך באמת היה. הוא פשוט ידע לנצל כל רגע. עמית, או כמו שקראו לו בעיר- פרידמן, התגייס לקרבי לחטיבת הנחל בגדוד 932, סיים את ההכשרה בהצטיינות ויצא לקורס מ"כים. במלחמה עמית נכנס לעזה ובתאריך 27.8.24, עמית הגיבור זיהה מחבלים במהלך פשיטה, צעק לחבריו שיש זיהוי ופתח לעברם באש. לצערנו בהיתקלות הזו עמית נפגע ונפל בקרב. עמית נפל כשהוא רק בן 19, כשהגן על חבריו וחייליו בגופו. עמית נפל עבור כל מה שהאמין בו ועבור כל מי שאהב, והוא אהב את כולם. יהי זכרו ברוך, גיבור ישראל🇮🇱🕯 שנהיה ראויים.
עד רגעיה האחרונים ניסתה עמית מן, פרמדיקית מקיבוץ בארי, להציל את הפצועים בקיבוץ המדמם - למרות ההזדמנויות הרבות שלה להימלט מהסיטואציה המחרידה. אחותה מרי מדברת בפעם הראשונה עם צוות כאן חדשות, שמביא הקלטות של עמית מתוך המרפאה בקיבוץ, מתחננת לחילוץ כשהמחבלים הולכים ומכתרים אותה - עד שקולה נדם
עמרי אהב לעזור לחברים , במיוחד אהב את ״אבודים ״ תמיד קירב אותם אליו וגרם להם שהם הכי טובים
לצביקה היו אמרות ומשפטים שהוא היה חי ונוהג על פיהם. כל אחד מהם יכול לעשות טוב, למשל: "לדבר בחיבוקים. לא לעזוב את החיבוק ראשון!" או "להתמיד! לא הכל או כלום, גם קצת זה הרבה."
קארינה הייתה מצטיינת בהתעמלות אומנותית וייצגה את ישראל בגאווה בתחרויות ספורט
רון היה עם לב ענק, תמיד חשב איך לעשות טוב ולהפוך את הסביבה לטובה יותר
משפט הסטטוס שלה שלפיו פעלה: " הבא לאוהבך השכם לאוהבו"
.רון אהב לחבר בין אנשים, היה מארגן כל שבוע מפגש עם חברים ישנים וחדשים ומחבר ביניהם
רונן ידע לראות את הטוב בכל אחד ואחת בפשטות ובנועם
רונן היה בעל הומור שקט, חבר טוב, חדור מטרה וציוני 🕊️💪🏽🇮🇱
רועי היה מגנט חברתי, החברות עבורו הייתה ערך עליון והוא תמיד דאג לחיבורים ומפגשים בין אנשים
רועי נולד בחג החנוכה ואיתו נולד אור גדול ילד מלא בשמחת חיים חברותי ואוהב אדם
״הארגז של מרום״ היה ממוקם ליד מיטתו של רועי בבסיס, החיילים ידעו שכל קופסת שימורים שלא נפתחה במנ״ק- תמצא דרכה לשם, וכך בכל פעם שיצא שבת, היה רועי מתנדב קבוע בעמותת ״מחיים לחיים״ בחלוקת סלי מזון לתושבי רעננה שידם אינה משגת ומוסיף את הקופסאות שאסף בארגז
רועי כיבד את סבו ועל אף שניהל חיים חילוניים, בכל שבת הלך איתו לבית הכנסת ואחר כך חזר לישון. רועי האמין שקפה הוא לא רק קפה, אלא הזדמנות לשבת עם כל אחד, קרוב או רחוק, לכוס קפה, להתעניין במי שיושב מולו, ללמוד ממנו, ולדבר על החיים, או סתם להעלות חיוך לחברים אחרי יום קשה ומאתגר.
טל היה קצין ערכי ורגיש. נהג לעודד את חייליו בנח"ל להתקשר כל סופ"ש לסבא וסבתא
צוואתו של רז היא אחת והיא ברורה תשמחו תהיו מאוחדיםרז עשה המון אירועים בהתנדבות לילדים עם צרכים מיוחדים הDj רז היה
אבי בוזגלו ז״ל, היה בלש במשטרת ישראל אשר יצא ב-07.10.23 להגן על עירו אופקים מפני מחבלים. אני תמיד אזכור אותו בתור נער בן 17, חניך מוביל באחרי! לצה״ל אופקים, מנהיג שסחף אחריו נערים ונערות למעשים טובים ולשאיפה למצוינות.
שגב היה ועודנו אדם של חיבורים, ראה את המעלות בכל אדם, דבר שגרם לו להיות הדבק בכל חבורה בעמק ובמחלקה
שי אל היה הבן אדם הכי טוב שיש
שי בכל טיול שהיה בטבע בארץ או בחו"ל תמיד דאג לשמור על נקיון האבעולהרין כל פסולת שראה על הדרך
חברה טובה, דואגת לחיילות שלה, חייכנית, בקשר טוב עם המשפחה
הגנה באומץ על ילדיה, עד שפגעו בכולם
שלו היה הרפתקן, הוא טייל בהרבה מקומות בישראל וברחבי העולם, הוא אהב לעזור לאחרים והיה בן אדם חייכן וחברותי והפיץ רק טוב לכל מקום שהלך
שלומי, הבן הבכור והאהוב, ייזכר לעד כמלאך שומר וכאדם יוצא דופן. לוחם גולני אמיץ, שאהבת המדינה הייתה עבורו ערך עליון ומצפן לחייו. אדם של לב רחב, שאהבת האדם הייתה טבועה בו, ואשר היה אהוב על כל מי שהכיר אותו. שלומי היה פיזיקאי ומהנדס חשמל, בוגר מסלול כפול באוניברסיטת אריאל, הישג מרשים המעיד על התמדה, יכולת יוצאת דופן ושאיפה למצוינות. הוריו העניקו לו בגאווה את הגלימה, והוא מבחינתם יישאר לעד מקור לגאווה אינסופית. כיבוד הורים היה נר לרגליו, הוא היה חבר קרוב לאביו, ותמיד חיזק את אמו במילים: “צבא שלם יהיה אחרייך אמא, את הלוחמת שלנו”. אהבתו לאישה הייתה מאור עיניו, ואהבתו לאחיו ואחיותיו מילאה את ליבו תמיד. שלומי התאפיין בצניעות וענווה נדירות, התרחק מחומריות, ובחר לחיות חיים של ערכים, נתינה ומשמעות. עזרה לזולת הייתה עבורו דרך חיים, אותה מימש באצילות נפש ובטוב לב אמיתי. חיוכו הכובש ואורו הפנימי יישארו חקוקים בלב כל מי שזכה להכירו. הוא ייזכר כאיש שלום כשמו, אדם של אהבה, נתינה ואחדות. משפחתו מודה על השנים שזכו לחיות לצידו, שנים שבהן האיר את חייהם והותיר בהם חותם עמוק ונצחי. שלומי יישאר לעד איש ואגדה. זכרו חי בליבנו, ודרכו תמשיך להאיר את דרכנו.
תומר אהב לעזור לכולם, זמין ומאיר פנים
תומר התנדב לשנת שירות בפנימיית לחן זיתן לנוער בסיכון. הכי אהב לעזור לחייל שרוצה ומתקשה או לחיילים בודדים.
כדרכי קיבוץ ניר עוז בו גידלו את משפחתם: "לא עייפי דרך כי אם מפלסי נתיב", תמר הייתה בדיוק כזו. מגיל צעיר דחפה לעולם טוב יותר ולא הפסיקה מאז. ריכזה את שבט "דותן" בצופי אשדוד במשך שלוש שנים, הייתה ממקימות התנועה החברתית-פוליטית "אשדודים, במשך 15 שנים הייתה פעילה ציבורית במועצה אזורית אשכול, בתחומי החינוך, התרבות, האמנות, הניהול, הקהילה והיזמות. עסקה בשיתופי פעולה עם משרד הפנים ומשרד ראש הממשלה. במשרד הפנים עבדה כיועצת באגף אשכולות אזוריים, קידמה יוזמות חינוכיות וחדשניות בבתי ספר בדרום הארץ במסגרת הקרן לעידוד יוזמות חינוכיות. עבדה בעמותת "עתידים", כמנחה של קבוצת סטודנטים, במסגרת תוכנית "צוערים לשלטון המקומי" להשתלבות צעירים בתפקידי מפתח ברשויות המקומיות, בשיתוף משרד הפנים ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב. במקביל, השלימה תואר שני במדיניות ציבורית. בנוסף עסקה בהקמה ובניהול של כפר הנוער ביכורים, פנימייה למצוינות בתחומי אמנות ומוזיקה. היא הייתה מהמייסדות של הקהילה ומתחם האמנים 'הגילדה', שאיחד כ-100 אמנים ואמניות, במועצה אזורית אשכול והייתה גם ממקימות 'לב הנגב', בית חינוך ברוח היער, וחברת הוועד המנהל של המוסד. ואם כל זה לא מספיק- תמרי הקימה משפחה לתפארת עם בעלה ג'וני שכללה את שלושת ילדיה: התאומות ארבל ושחר ועומר הקטן. יהי זכרם ברוך.
לא נמצאו תוצאות — נסו במילים אחרות, או הוסיפו שם חדש למאגר.
הוספת שם למאגר